בתוך סמטה חשוכה, במקום לא סימפטי
מצאתי עצמי, כי בקיים מאסתי
פגשתי רופא, לאור הלבנה
זרק מילים באוויר, על מציאות קצת שונה
נשמתי נעתקה לאור הדברים
והבחור נעלם, כמו כל הגברים.

שבת בבוקר, יום יפה
יושבת, לוגמת לי מכוס קפה
עם המון ציפייה וסיגריה ביד
מגלה שפג הקסם ואני עוד לבד
הד"ר שיקר, התרופה לא עזרה
צריכה לרוץ אליו מהר, לרוץ בחזרה.

בתוך סמטה חשוכה, במקום לא סימפטי
מצאתי עצמי, כי בקיים מאסתי
הרופא ההמום כל כך הצטער, אז נתן במתנה, משהו אחר
אמר שכבר ממחר, צריכה לחוש בשינוי
ומלמל שאם לא זה, אז שכבר אין לי סיכוי.

עלה ירח, כבר מאוחר
לובשת שמלה שתדגיש את העיקר
מתיישבת בפאב, ליד איזה אדון
ניסיתי את כולם, והוא נשאר אחרון.
סיפרתי לו שאני גרה קרוב,
"הדירה שלי שם, ממש בסוף הרחוב"
נשמתו נעתקה לאור הדברים
ומהבר נעלמנו, ישר לתוך הסדינים.

בתוך סמטה חשוכה, במקום לא סימפטי
מצאתי עצמי, כי בקיים מאסתי
הרופא היה הפעם מעט מעוצבן,
איך יצאתי מהבית בלי מזומן
אז הוא הגה רעיון, מצא פיתרון
על הברכיים יורדת,
משלמת עם גרון.

לאט לאט העניין הפך לקבוע
זרקו אותי מהדירה, כמעט לפני שבוע
אך עולמי טרם נחרב, לפחות כבר לא זוכרת תחושה של רעב
והגשם משמש לי מקלחת, אל תחשבו בכלל לקרוא לי מוזנחת
והימים, החודשים הם ממשיכים ולא עוצרים
בדיוק כמו אנשים, כולם עוברים, מסתכלים,
משפילים מבטים כי כולם כבר יודעים שאין לי סיכוי
לא קשה לנחש, אין לי סיכוי.

בתוך סמטה חשוכה, במקום לא סימפטי
מצאתי עצמי, כי בקיים מאסתי
פגשתי רופא, לאור הלבנה
זרק מילים באוויר, על מציאות קצת שונה
נשמתי נעתקה לאור הדברים
עם הבחור נעלמו לי, כל הסיכויים.