עכשיו כשכבר אפשר לומר
כי כבר ירד הערב,
ורוח עצלה תנשב בין העלים,
ודמדומים של שמש נעלמת
יטילו אור של דמדומים.

ורוח מנשבת חרש,
תישא צלילי גיטרה רחוקים,
הסיפורים  אותם סיפרו בילדותנו,
לפתע יקבלו חיים.

אי שם נדלק הנר בתוך האופל
נוצץ מתוך חלון של הזדמנות,
של עוד סיפור שלא נזכה לשמוע.
אולי רק להציץ קצת מרחוק.

מבט לתוך חיים של 'מישו'
מבט על סבל ושמחה
מבט שמרחם על 'מישו'
מבט שמקבל אותך.

ואז בתור אורח לא קרוא,
תבין אולי את האמת העצובה
שזמן האגדות נגמר,
נותרה רק האמת,
המרירה.