כמו נהר, המילים זורמות החוצה, אלייך
רגעים שנעלמו מציפים את ימיי
אולי אני נתלשת לכמה רגעים מהמציאות
נוגעת לרגע בחלום שחיינו, שחייתי אני
כל הנופים והמראות, הדרכים בהם הלכנו יחד
אבדנו, עפים אל האור, נשרפים מהשמש בלי פחד
נושמת עמוק, מתגעגעת
מתרפקת על כס הבדידות ולרגע שוכחת
אולי אין בי האומץ לרוץ אל זרועותייך
זרועותייך שעטפו את כולי ימים ולילות
אולי המציאות נושפת בעורפי ואוסרת עליי
להסתכל לאחור, בעינייך
אולי מבקשת לשמור נפשי מחלומות
הלוואי ויכולתי לחלום אותך לנצח
ועיניי פקוחות לרווחה,
אני נפרדת ממך בנשיקה
ושוב מתגעגעת. |
