אני רואה אותה
עיני איילה
רחבות כמו האופק
כחולות כמו הים
מסתוריות.
שנים שהיא מסתובבת עם אור הזרקורים שבעיניה, מנופפת
אבל לא נותנת לאף אחד להיכנס אליהם, לראות מה עומד מאחורי.
משהו כבה בעיניה
אולי זו האכזבה
אולי הרצון לבטוח באנשים
אולי הרצון לאהוב.
משהו בעיניים החזקות שלה נשבר
ספק אם יתאחה שוב
הכחול שבעיניה נבקע כמו ברק ביום שמש
והיא בוכה
מנסה לנקות את הלכלוך מעיניה
לא מצליחה לראות מבעד לדמעות את האמיתי
אז מי באמת אמיתי?
מנסה לצרוח
אבל נאלמת
מנסה לברוח מהם
אבל משותקת במקום
מנסה לשכוח אבל
הדמעות ניגרות על הרצפה לשלולית של כאב
שגם הקיץ לא יעלים
משוטטת, מהורהרת
מבט לאחור
עיניה לא מבינות מאום
מבט קדימה
הערפל מציף אותה
ונעלמת...
ואני כבר לא רואה אותה
את עיני האיילה
רחבות כמו האופק
כחולות כמו הים
מסתוריות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.