לאט לאט אני אעצור מדרכי.
אני אשב אנשום את האוויר המדברי,
ארגיש את הרוח מלטפת את פניי
בעת שזרעי החול הקטנים ברוח שורטים אותי מתחת לעיניי.
אני לא אבכה, אני לא ארוץ,
לא דרך אש לא דרך מים.
אני אשב לבד ואחשוב.
אחשוב על מה שעשיתי להן.
לאותן דיונות חול פשוטות ומסכנות.
ההרס שגרמתי בתוכן,
ניצול גרגיריהן וניצול מבטן הבוהק.
לעולם לא אחזור להיות כשהייתי שוב,
אך אולי אצליח לכפר.
כיצד אצליח לשנות את העולם לטובה,
אם אני לא אוכל לשנות את עצמי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.