הדמדומים זועקים בשמים! בסים לובשי אפור
מחול עורבים קודרים חגים, בצלילים הכהים...
באופק הקר, מצמררים סופת-ברקים ושחור
יורים את הצינה הרעבה, בעוד הסערה קרבה

פוקסיות-פעמוניות מדממות בצבע-אפל (תמצית ארס שלווה)
הם שוכבים עירומים ביניהן והוא מלטף במבט את פניהן
לעומק האדמה מחלחל דם הקירבה, שנמסר בהלך התאווה
לובן הפנים ניגר גם הוא, על השורש המנוכר

הדמדומים דממו והתחלפו בחושך הזר
סיוף המקורים חלף בלחש ונאף
עם סופת-הברקים, של האופק-הקר
כפור (סגרירי) משתלט על המרחב האוורירי

פרחי הפוקסיה זוקפים את איברם הערירי
חרבו שלו מפלחת את גוף העלמות המעודן
מגן הבתולין נבקע בעוצמה, כה צעיר היה ושברירי
היש די בו כדי להרוות, את החיים הארגמניים באדמות?

מתוך גופן שהפך כבר לעפר - פקעו כשדים עוד פוקסיות רעבות
והוא כבר רועם בראש כת לקידוש התשוקות
משלים מפי עורבים שהיו עדים למאורע, סוררים, כבר באיים וארצות.