רגל על רגל
פותח פנקס
ומקווה שהמוזה תימשך
לפחות עוד עשר דקות.

מוטיב השעמום מצטבר
כמו התחמושת מאחורי
במחסניות ישנות.

מפנטז על האנונימית
שמשחקת אותה קשה
חבל שכרגע היא לא פה
כי החיוך שלה ייחשב כנשיקה.

אפילו סיגריה לא נדלקת
כי ה' מבקש.

מלילה ליום ללילה ליום
ללילה מלא עננים
היישר מהמפעל
של הצולע האידיוט.

ויומיים לאחר מכן
אותו הסיפור
אך זהו יום חדש
עם סיפורים חדשים.

הצולע התעורר
ופתח את המפעל.
הסיגריה נדלקה
עם אישור של ה'.
האנונימית התגלתה.
התחמושת התרוקנה.
המוזה נמשכה.
והפנקס?
הפנקס נסגר.