לא יכולה לשכוח, לא יכולה לסלוח לעצמי.
הינה חלפה לה עוד שנה, שלוש שנים שאתה במרומים.
לא יכולה לשכוח את הרגעים האחרונים, את מבט עיניך כשהרמתי את
ראשי למרומים ולחשתי אנא אלוקים גאל אותו מהייסורים.
אינני יודעת כיצד שמעת אותי, הריי כמעט לעצמי לחשתי, מבט עיניך
הירוקות חדר כסכין בליבי כשהבטתי בך, לשבריר של שנייה, בפעם
הראשונה בחייך דיברת ללא קול, בפעם
הכמעט יחידה עיניך אמרו תודה.
מאוד רציתי שתדע אבא כי לחשתי זאת רק מאהבה, רציתי שתפסיק
לכאוב ותגיע כבר אל השלווה והרגיעה, לא יכולתי לראות בסבלך,
מאוד רציתי שתדבר אך לא יכולת, נקרעת בין עולם האמת לבין
עולמינו, ראיתי כיצד אתה נאחז בכוח בברזלים הקרים של המיטה
ומתאמץ לא להראות סובל, ליטפתי את שערך ועדיין לא ידעתי שזהו
יומך, יצאתי ממך בכוונה לחזור תוך שעה אך אתה כבר לא היית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.