[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קובי המניאק
/
כשהוליווד תבכה עלי





אני קורבן קטן ומטונף ואין לי עור. עשרים שנה אני נודד ולא
מצאתי בית. ואם יום אחד הלב שלי יפסיק לכאוב אני ארגיש מוזר
מאד ולא אדע מה לעשות כי לא הראו לי איך לשמוח. אז כשבחוץ זורח
אנאי פה רועד מקור. עשרים שנה חיכיתי שהטלפון יקרא לי לשחק
בכלום עם מישהו אחר. הטלפון נהיה אילם ואם אני לא מכור למשהו
אז אני לא יכול לחיות. וכשהוליווד תבכה עלי כל הזהב שבעולם
יריח לי כמו חרא כי כולם זכרו אבל אתם אף פעם לא ידעתם שאני
יפה. הפרחים אצלי בקבר הם בשביל כולם אבל לא בשבילי והארון הזה
נורא יפה אבל הוא לא שלי. עשרים שנה אני אוכל כמו בהמה אבל אני
רעב עדיין. עשרים שנה זה שום דבר בכלל. אני עולל קטן חסר אונים
ואין לי קול. עשרים שנה עברו אבל אני עוד לא גדלתי. ואם מישהו
יחייך אלי פתאום אני אהיה היסטרי ואברח רחוק מפה בינתיים כי לא
הראו לי איך לשמוח. ואם אסטרואיד יפול עכשיו כולכם תרוצו ורק
אני אדפוק חיוך גדול ולא אפחד, כי אני לא מבין את ההבדל בין פה
לשם.
הרובים של העולם מול הפרצוף שלי הם זיכרון ישן
ואין שום דרך להרוג אותי, אני כבר מת מזמן
ולי אין בית להציל ולי אין שום דבר חשוב להילחם עליו. עשרים
שנה זה שום דבר בכלל







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בחיי שאני חייבת
להשתין


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/6/09 15:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קובי המניאק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה