נואל ומוזר הוא המחסום, בפתח השכונה המסוגרת
ילדותי עלי עברה כאן, בזו הממלכה המבוצרת
כל בית ובית מבצר הוא, מוקף גדרות ושורות ברוש לימוני
וכאן, שלוות ושכוחות, פינות החן אשר שמורות בזיכרוני
ראו, זו קללת העושר: ניתוק בורגני לתפארת.
הרי בית העני פתוח, וביתו של עשיר סגור
עטור שיש, זכוכית ואבן. בכבלי היופי אסור.
ויפות גם שכונות העוני, בתיהן סדוקים ועתיקים,
שער בפתחן אין. זו נקמת הנחשלים והשותקים.
רודנות של גורל היא, לא צדק. ואני, היכן אדור? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.