שלושה צבעים יש לקרטיב הזה.

האדום- בראש, במרום. החלק הכי עליון ודומיננטי, ששולט ביד רמה
על הצמרת.
הוא הסכנה הגדולה העומדת בפתחו של חדר הלב.  הוא השפתון האדום
הבוהק על שפתי עלמה קסומה. מישירה מבטה בתדהמה למראה דם הקולח
מפצעיו של איש.
הוא התות העסיסי והבשל  אותו לא הספיק לאכול ילד בשדרות לפני
האזעקה הגדולה.
האדום האדום הזה.

הצהוב-כלוא בין הסעיפים. הדבורה המטיילת בין שמיים וים, מסוגלת
לגמוע אלפי קילומטרים של כביש המסומן בשני פסים בצידי הדרך.
הוא הרקע המחריד של טלאי על בגדו של אסיר שאין ביכולתו להשיג
את החמוץ החמוץ הזה, להרגעת שיעול טורדני.
אוהד משולהב אוחז בידו את הקרח ומעודד נמרצות את קבוצתו
בבירתנו, מוחץ ברגליו, מבלי משים, חרצית יפת תואר וריח.
ויש אומרים כתום...

הירוק: הרוגע והקנאה. הדשא וגמל השלמה, העלה עליו זוחל פיתון
עצים.
הגל גלי גבה גלי המנצח לפרקים ומפסיד לעיתים.
הטבע במלוא תפארתו.

ופי הקפוא בולע כל צבע, כל שעל.
גומע אלפי קילומטרים של אסוציאציות.
ומשתדל, לא להתפתות ולהפר את שבועת הנאמנות ולהמירה... בקרטיב
קולה...