|
דמויות החדר הסגור
עוגנות עצמן לקורות הדעת
אדום צובע את קירות הרגש
גופי אהבה צרובי אור.
פעמוני כנסיות נוקשים
מצטלצלים באדוות הזמן
נרות מהבילי הכרה
במרתפים טחובי פחד.
האש מאכלת בבשר
גוונים שבורי חשכה
אילנות סתורי רהב
תכלת הנהר ומלואה.
יורדי ים וותיקים
צועדים על אדמת הארץ
הגבעות ירוקות מתמיד
עולות ויורדות ללא הרף.
|
|
|
תאמין לי,
מוסיפים טיפת
סוכר וזה יוצא
בדיוק כמו מיץ
פטל
הבליפ הגדול
עומד על
סגולותיו הרבות
של דלק סולר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.