ויהי מקץ הימים, וישבו בני ישראל בארץ כנען אשר נתן יהוה
לאברהם, יצחק ויעקב. וסר לבבם מיהוה ולא עשו את ציווה עליהם
משה בהר סיני. הארץ הייתה תוהו ובוהו, וירדו נפילי אש מן
השמיים ויחריבו את ארץ כנען. ויבכו בני ישראל איש אל רעהו,
ושמו להם לראשם את בנימין, איש ירא יהוה.
וירא אלוהים את עמו ישראל, ויקשה את ליבו. ויאמר אלוהים אל בני
ישראל בקול נפץ ורעם: "הלא נתתי לכם את ארץ כנען? ארץ זבת חלב
ודבש. ולא שמעתם בקולי ועבדתם את אלילי הכסף והזהב. ולא תבוא
הברכה על ביתכם, וילדיכם לא ישוב."
וינפץ יהוה את אלוהי הכסף והזהב, ועשיר ואביון אחד היו.
ויהי בשנה ההיא, אין טל ואין מטר בארץ כנען, כי גר היו בני
אברהם בארץ ישראל ולא שמעו את אשר דיבר אליהם יהוה. ויקומו
הגויים מקצוות תבל, וקול נפץ גדול החריד את הארץ.
ושמע אלוהים את קול זעקת אישה פלשתית, ואין מרפא לרופא. וייתן
אלוהים את ארץ ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה לאלוהי הפלשתים.
ובנימין לא נס ליחו, וילך אל הקיר שבירושלים, וייפול ויאמר אל
יהוה "תן נא כפרה וסליחה לעמך כי פשע הוא. ולא יחזור אל דרכיו,
ולא יכה בגויים כי עם סגולה הוא. ולא ירצח ולא יגנוב את ארץ
כנען מיד הפלישתים, כי אחיו הם."
שמע אלוהים את אשר אמר לו בנימין, ולא יקהה ליבו. ויאמר אלוהים
אל בנימין "לך לך, אל שרה אשתך ואל ילדיך. ושמת לראשי ישראל את
בני אשר בא מארצות הקור, ואת אריה בני אשר שמע את דברי וידע את
דרכי ולא הלך בה, ברק ורעם שמת לשר המלחמה. ויעשה כך בנימין.
וילך ויאסוף את הבנים אשר ציווה אותו יהוה, ויהי ערב ויהי בוקר
יום חמישי.
שרי הארץ ישבו בהר המתים, ויעצו עצה לבנימין. "הלא אפס כי עז
כוחם של הפלשתים? הכה בהם עד חרמה. אלוהים נתן לנו ארץ כנען,
כולה ולא גרגר אחד ממנה נתן לפלשתים."
ושר המלחמה שמע אותם, ולא היה בו די לשנות את רוחם.
ויאמר בנימין אל יועצי אחיתופל "דיברתי אל יהוה ושמעני, ולא
אעשה כאמרתכם, ולא אכה בפלשתים. כי אין גדולת עמו ישראל אלא
בסליחה וכפרה לגויים."
וילכו איש אל ביתו, ושמע אלוהים את אשר דיבר בנימין ויראה כי
טוב.
וביום ההוא בנימין פתח את שעריו ויצאו מהם כל הפלשתים שדרכם
רעה ויחזרו אל משפחותיהם אשר בגבול ארץ מצרים. ויראו הפלשתים
כי באו אחיהם אליהם ויאמרו איש אל רעהו "כה עשו בני ישראל,
ושבו אלינו בנינו, אימותינו ואבותינו, וילכו אל שר המלחמה
ויצעקו חמאס ויתבעו את חייל ישראל. ויצא שר המלחמה הפלשתי,
ואיתו ילד צבא ישראל מבין מחילות החושך, ויקרא צעקה גדולה
ויאמר אל אלוהי הפלשתים "ארור אתה כי פשעת, וחייל צבאות ישראל
צדיק בדורותיו הבאת אל ביתי ולא נס לכו, אלף ומאה יום ולילה
דיברתי את ליבו, ובני אלוהי ישראל לא שמעו זעקתי ולא שמעו
זעקתו."
וילך שר המלחמה הפלשתי עם גלעד אל ארץ מצרים, וייתן אותו לבן
זרעו של פרעה. וישלח מלך מצרים שליחים אל בנימין ויבוא בנימין
לארץ מצרים ויראה את חייל צבאות ישראל, ולא נשברה רוחו ולא
התכופף, ויעמוד בין עמודי הארמון ויאמר אל בנימין "הן ראית את
סבל אבי ואמי, אלף ומאה יום ולילה, ושמעת קול חמאס ולא שינית
את דרכיך, בושה תבוא עליך ועל עמי ישראל, אני גלעד ואתה השליט,
אך אין בין חייל לבין שר השרים."
ויוסף ויאמר אל בנימין בארץ מצרים "דע את אשר אמר אלוהים אלי
עת הייתי בתחתית שאול הפלשתים, ארץ ישראל לא שלך היא, ולא של
עמך. ארץ ישראל קודש קודשים היא לכל הגויים, וידעתם את אמר
אלוהים ולא שמעתם את קולו ונתתם מכה ביד חזקה, ונתן אלוהים
עליכם מכה שבעתיים ואין יושב בארץ ישראל בטוח בביתו."
ויחזור גלעד אל אביו ואמו וכל עם ישראל התדפק על דלתם ולא ענו
אותו. ובנימין שב אל שרה אשתו וייפול למשכב. והייתה כל הארץ
סערה, ובני ישראל בכו איש על רעהו, ויאמרו כן נתן בנו אלוהים
את אמונו ולא שמענו את דבר משה בהר סיני ולא עשינו את אשר אמר
אליו יהוה, כן עשה בנו אלוהים שפטים ולא ראינו צדקתו. ויתפללו
כל בני ישראל אל אלוהי אברהם יצחק ויעקב, וישמע קולם אלוהים
ביום ההוא, ויראה כי טוב.