מתהלכים לפני,
מודים בשם התקוות.
עלילות ומעשיות על
דברים שלא קרו.
ואם בא לכם להמציא
סיפור אם סוף רע,
תארו לכם אותי מת.

וגם כשהדקות יעברו,
אני נשאר,
עומד במקום, מלפני
מאחורי הם,
הולכים ויודעים הכול עליי,
ניזונים ממילותיי.

ותאמיני למי שבא לך
ותדברי על מה שבא לך,
אני סתם מישהו אין לי
משמעות, אני רק נושם את צעדייך.

בחוץ הגשם מסרב מלהיפסק,
ורק הקור מכביד,
זיכרונות על מה שהיה ושום
ציפיות אל עבר מה שיהיה.
אני קורא לך,
אל תלכי לי,
ארמון החול קורס ואני נכבה לך.

אני הוא החוש המנטלי,
המבין והמודע,
שדופק על דלת ליבך,
האזיני לעובדותיי,
ועשי כרצונך.
לכי,
עכשיו מותר לך, הסיפור
שהמצאת התגשם לו,
ולי אין די מקום כדי להכיל אותו.

מתוך אגם השקט חי את מילותייך,
לכי למקום בו נמצא השקר וסרבי לקבל
את האמת.

אקטואלי לינואר 2008, עבור אותם אנשים שנערמו תחתיהם שקרים.