|
את כל תענוגות החיים חשבה שהכירה
אז למה תמיד הייתה כה אומללה
היא עצובה ויפה ומלאה מחשבות
מחזיקה במסננת את אב ילדי הירושה
רבים נפלו בהקלה אל חירותם
ממנה קשה להתפכח
אך לבסוף נפתחו כבלי ידיהם
במפתח שאת ליבה לא הסכים לפתוח
כמו נץ חגת מעל גופי הפצוע
תקופתך הסתיימה מלך השבט
וכשתקפת רעל הוזרק לתוכך
המחט אף פעם לא הייתה ביד הארנבת
היא בורחת לשמיים שם אמת שוכנת
הם חיבקוה לעד והיא פוחדת
יהלומי הדרך מבקשים את פניה
ושוב רגליה יחפות בתעתועי שבילי מולדת
מבושיה נותרו אילמים, נקיים
וטבעת חונקת את צווארה בשרשרת
עד דלא ידע את סוד הנעורים
מקום מבטחים בליבי לעולם לך למשמרת
כמו נץ חגת מעל גופי השרוע
הגיע סופי מלך השבט
הרעל מציף את דמי הנגוע
לעולם לא אומר שאני מצטערת. |
|
|
לפעמים.
ץ סופית בתשובה
לשאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.