נפתלי, יפתח ואמנון,
הרים, חטיבה ודוד,
שזורים באותו זיכרון
עם ריח אביב ורעם מטחי כבוד.

המצודה מעלינו כבר אינה מאיימת
וההר החשוף עטה ירוק יער,
איך העפלתם לכאן בחסות הליל
ומרחוק כבר הנץ השחר?

דרגש החבלה נעלם,
רגעים של מבוכה ובלבול,
מן המצודה נשמעו אז קריאות
וקליעים ניטחו כמבול.

אבדה ההפתעה הזמן דוחק
אין טעם להשתהות,
את היעד מחריד אז פיצוץ משתק
האם לפורצים זה האות?

כשהשמש טיפס מעל הרמה
מאיר כל עצם בולט
מחרכי המצודה נפתחה הרעה
והכוח השלים לכ"ח.


מרץ 2005