אומרים שיש אנשים מסויימים שצריכים לשתות כדי שתצא מהם מעט
יצירתיות,
ואן גוך שתה לא מעט זה בעיקר הוציא לו את האוזן מהמקום אחרי
ששתה אבסינט מקורי עם הרבה שורש מצמח הלענה.
וזה לפני שהספיק לראות את הסרט "כלבי אשמורת" של טרנטינו כדי
לקבל השראה לכריתת האוזן שלו עצמו, יכול להיות שזו הייתה הדרך
שלו לפעול על עצמו במקום לומר לאשתו שהוא פשוט לא יכול לשמוע
אותה יותר.

כשמדובר בקאווה הגיע השאלה למה אני שותה את זה
לא אסתפק בעובדה שלא שתיתי מאז שהדלקתי את הנר הרביעי בחנוכייה
והנה כבר הגיע הזמן להדליק את החמישי, אפשר כן לומר שלא
קאווהשתי את יצרי לטעם חדש וגם לעובדה שאני שותה כדי לגרום
לאנשים סביבי להיות מעניינים יותר.

ערב הנר חמישי היה מעניין ביותר אולי בזכות העובדה שקאווה
שאבלה בחברתן של לא פחות מחמש בנות שהולכות לבר שמפניה תוססת,
בבר הזה נמצאות רק כוסיות, אפילו אלון, הברמן מסתבר, כוסית.
אמממ מה עשיתי שם אם ככה? כבר אמרתי לכם היו חמש סיבות ..

התקאווהצתי בכסא הברים מיד עם הלגימה הראשונה שהזכירה טעם של
יין נתזים שגר הרבה זמן בחבית עץ אלון (אין קשר לברמן) בתחתיתה
של ספינת פיראטים מובטלים(יש קשר למצב הכלכלי).

אחרי הבקבוק השלישי לא יכול להגיד שהיה לזה טעם של וויסקי אבל
יכול לומר שתחושת הקוואס התאדתה.
קאווהתי לעצמי גבול של 10 כוסיות והייתי אחרי חמש מתברר שחציתי
את קאווה גבול.
לאלו שנקטע קאווה מחשבה בעקבות המשפט האחרון מדובר על כוסיות
בחולם, בשורוק רק בחלום.

בעוד מירי מקאווה שנסגור חשבון ונעוף ללימה לימה היו שם כמה
שלא ראו את קאווה אופק הכי קרוב
והקאווהנה היחידה שלהם הייתה להזדכות על הקאווה בצינורות
המקובלים, קריא באותה הדרך שהיא נכנסה לגופן, לגופו של עניין
מיד אח"כ עברנו לקאווה מים, לא מתכוון שהלכנו לשחייה לילית
בים, אם כי עלתה ומיד ירדה מחשבה כזו במוחי.
היה קר בחוץ.
התקאווהנתי ששתינו בכוסיות קאווה מים או פשוט ישירות מבקבוק
המים המינרלים שסחט לנו אלון.

מצטער עבורכם בעיקר שלא הייתה ביכולתי לספוג את כל אינפורמציית
השיחה בעצם הייתי רוצה לומר שקאווהרתי אותה בבוץ המקומי יחד עם
הקיא שלהן.

זה בעצם יותר מתאים לשיחה על וויסקי משקה עם שני ווים גם כן
אבל עם הרבה פחות מקום ובקבוקים להתלות עליהם.

מי שהיה בבר יודע על כמה בקבוקים אפשר לתלות.

יוסף.

קאווה (CAVA)
הוא יין ספרדי מבעבע שמגיע מאזור קטלוניה, כ- 40 ק"מ דרומית
מערבית לברצלונה. השם ""cava" (תרגום מרתף בלטינית ואנגלית,
cave) הותר לשימוש רק בשנת 1970, עת כל העולם נאלץ, בעקבות
תקנות השוק האירופאי, לוותר על כל שיוך לשם "שמפניה" או
שמפיין".
הרעיון לייצר יין מבעבע בסגנון שמפניה בספרד, נולד בשנת 1872
על ידי Josep Raventos כשמחלת הפילוקסרה הרסה את מטעי הגפנים
ורוב הענבים האדומים הושחתו. רק הענבים הלבנים שרדו את המחלה,
בביקור שערך ג'וזפ בשמפיין הוא ראה את ההצלחה שקוצרת שם
השמפניה והחליט לנסות לייצר שמפניה אצלו בבית. מיד עם הגיעו
חזרה לספרד, נטע במקום הגפנים שהושחתו - זנים לבנים שבהם השתמש
לייצור היין המבעבע שמיוצר עד היום בשיטה הצרפתית המסורתית בה
מייצרים שמפניה.
ההבדל המהותי בין קאווה לשמפניה הוא השימוש בזני ענבים שונים.
אם בשמפיין מותר להשתמש בשרדונה, פינו נואר ופינו מונייה, הרי
שבקאווה משתמשים בזני ענבים מקומיים, פחות מוכרים לנו כמו
ה-macabeo, ה- parellada, וה- xarel-x. השרדונה אושר לשימוש רק
ב- 1986. השימוש העיקרי בזני ענבים מקומיים אלו ואחרים נותן
ליין הקאווה את המאפיינים הייחודיים לו.
אזורי הגידול של קאווה דרומיים מאלו של שמפיין, כך שההבשלה
טובה יותר ואופי היינות פירותי וידידותי יותר. אם שוקלים את
ההיבט הכספי הרי שקאווה הרבה יותר ידידותית גם בכיס.


בספרו של שלום עליכם, "מוטיל בן פייסי החזן", בתרגום של חתנו
י"ד ברקוביץ, מופיע משקה הקוואס כאחד מנסיונות ההתעשרות של
אליהו, אחיו הבכור של מוטיל. אליהו שולף את המתכון להכנת קוואס
מספר שהשיג, מגייס את כל משפחתו לעזור בהכנה ואת מוטיל הוא
שולח עם דלי וכוס למכור את המשקה הקר לעוברים ושבים צמאים.
הכול היה עולה יפה, אלמלא רצה כל אחד מבני הבית לשתות גם הוא
מן המשקה המרווה, וכדי להסוות את מעשיהם, מילאו את החסר במים.
אפילו זה היה עובר בשלום, כי גם קוואס מדולל עודנו מרווה, עד
שאתרע מזלו של מוטיל ובמקום למלא את הנטלה מחבית המים הזכים,
טבל אותה בטעות בגיגית הכביסה...







בכ"א מה שחשוב זה הקאווהנה