רסיסי תמונות מנעורי חזרו אלי
שיחי יסמין ועצי תפוז הפיצו ריחם
אימא האצילה עלי להט רוחה
האכילה אותי במרק עדשים

פלגי דמעות זלגו על פניי
התחלתי לצוף מעל ים של עננים
אדים התפזרו וגילו היכלים של זהב
הלילה ירד

קמטי פניו של אבי
תווי פניו קפואים
האיש ששלט

דמעות זלגו על לחייו של אחי
קודם חודש מתה אחותי

פקיד הקיש על דלת ביתנו
התפעלותה של ארץ ישראל בפיו
ישובים ערים וכפרים אמר

לשונו של חוכמה היתה
חדה וברורה

בני הבכור לא ולא אמר אבי
בנות יש כהנה וכהנה
אימי מיררה בבכי

עצבות מתוקה מהולה בכעס פשטה בי

זה הפקיד הביט בי כפי שמביטים באישה

למחרת היה ליל ירח מלא
הביט ממרומים ולעג לעולם המשול לאבק

פעם הייתי רזה קלה וחזקה
כעת הייתי כבדה עצבנית ופגיעה
ברוחי היתה חקוקה תמונה של נערה יפה
היא אחותי לאה

עד מהרה נודע  יום הדין
ביום החמישה עשר לחודש
הוא יום העליה

ובית אבי פקדו סבי סבתי דודי ודודותי
שכנים התלחשו
ומתוך התקף זעם אחת בכתה
היו שגינו את הדבר

תהום נפערה בנפשי

אבא ואימא נמחקו
אחיותי הלכו בעקבותיהם
היה עלי להמשיך
צער מלווני

העליה העליה הדהדה
אימא הנרעשת התפללה
בעת ההיא אחותי ואני לא יכולנו להבין את חרדתה
ובחרדתה נחרדנו אנו

העליה העליה הדהדה

עליה של הנוער העובד

מהגלות באנו אל ארץ כנען
לחש אחד
העלמתי עין מאהבה חשאית

ומהאוניה אל ביתן אחד
ומהביתן אל קיבוץ אחד

הבאנו שלום עליכם פצחו בשירה
שרים רבים יצאו משורותיהם
ונשאו דברים בזה אחר זה

רשרוש הרוח נסך בי שקט


                                 
                                  תודה להנרייטה סולד