איך זה,
געגוע בי שוכן ולא מרפה?
איך זה,
שהלכת כל כך רחוק?
זה לא יוצא.

לא רואה בך שום דבר,
מלבד עצמי.
לא נופל כבר לתהום,
אל תצפי.
לך אורב באפלולית,
אולי תפלי,
אל בין זרועותיי.

איך זה,
שהפכת אותי פתאום משועבד?
איך זה,
החלום הכי מתוק, פתאום אבד?

הייתי אור בוהק בקצה מנהרה,
הייתי הזריחה.
חלום, נטעתי בך, ילדה אסורה
ואת כה רחוקה.

איך זה,
שרצית אותי ואת ליבי לקחת?
איך זה,
שנתת ושום דבר לא נשתכח.

לא יודע
אם עוד פעם תפרחי.
ואולי, שבויה בתוך עצמך תהיי.
לא יכול לתת את מה שלא קיים
ואולי קולי נדם בך.