היא אמרה לי להיות אופטימי.
לשנות גישה.
בלה-בלה, ומשהו על ביטחון עצמי .
"רק אם תאמין שזה יקרה - זה באמת יקרה", הוסיפה.

חשבתי על זה רגע.
שניים. שלושה.
מכליל בחשבון תשובתי את העובדה שאני ממש רוצה לזיין אותה.
כבר צר לי שהיא אפרסק ולא סתם בחור מהשכונה.
הייתי מראה לו איך זה קורה, גם כשלא מאמינים שזה יקרה.

אז אני עומד מולה כמו אידיוט, שובר את הראש  אם שווה לי להיכנס
לנושא בכלל.
מחשב את כמות האנרגיה שיש לי.
מפחית את כמות האנרגיה שאני מקווה להוציא בלזיין אותה
ונשאר עם כלום.

אין לי שום דבר מלבד זין לתת לה.
אפילו לא מילה.
אפילו לא רצון לראות את השדיים והתחת שלה.

אוהב אפרסקים. בטח אוהב.
אבל כשזה מגיע לזיוני שכל,
אני מעדיף לעשות ביד.