לפעמים אני רק רוצה להיות לבד.
בדד בעולם. עם עצמי. עם אנוכי. איתי. לבד.
אבל אני יודעת שזה בגלל שאני רוצה להיות רק איתך.
ועד שלא תהיה,
עד שלא תהיה איתי במלוא מובן המילה,
אני מפחדת, נרתעת, תוהה, תועה.
הכי בטוח להיות לבד.
ככה אני מקבלת אהבה. אמנם חצי מהתחושה אך היא בטוחה. קיימת.
אינה בדמיוני. איני מפחדת לגעת בי.
הפחד עולה כשזה כל אדם אחר שהוא לא אנחנו.
רועד לו ליבי, מנסה לנשום סדיר.
הולך בדרך בטוחה לו.
רק שלא יפספס אותך, ויפסיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.