לירון חיליק / 1.1.09 |
קולה נצרב לו בזיכרון.
וכשעיניו נעצמות הוא מהדהד בראשו,
כאילו מגיע מהמרחקים הפתוחים שברח אליהם אחריה
והוא ניסה להזכר במראה, בהרגשה שעטפה אותו יחד עם ידיה
אך ללא הצלחה, רק הקול, המכה
הבריחה הלא ברורה אל הלא נודע
בידיעה ששם יוכל בלעדיה
כי כאן לא יכל איתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|