סיגל הוטנר / לפנות בוקר בגן |
אל חצר גן הילדים. שם
מנורה כתומה הציצה מעבר לכתפי
מתמסמסת לחופן כוכבים
אליי וממני ואליי
בנדנדה לחה מזיעתו
של קיץ שהלך כבר הביתה.
כמובן, הרי לא יבוא לפה אף אחד בשתים
לפנות בוקר לעלות
על הטרקטור בשלוותו המחלידה
ואין רואה את הגורים בגלגליו
ואין יושב במגלשה.
כיוון שכך אף אני לא ישבתי
אלא על ספסל הקולנוע בפינת החצר
זה שחסרה לו משענת יד ורגליו
מקפצות מעלה מטה בהתרגשות:
תכף יתחיל העולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|