זו אני. או כל הבנות בעולם. הפרפרים בראש שלך פורשים כנפיים.

לנסוע לפינלנד, חלקת אדמה בכלום כסף. כבשה בחצר, ידידות בישראל
שיבואו לבקר לפעמים, נשכב איתן. לפינית שלי לא יהיה אכפת, ככה
זה הפיניות, לא כמו הישראליות, הקשוחות, הכוחניות. שונא את
ישראל, שונא את ישראל. רוצה לברוח מכולם. אתה מביט בי במבט
ארוך. הם, בתוך הראש שלך, מרפרפים להם בשלהם בחוסר שקט.

את, אהבה ללא תנאי, אמת, העולם השני שלי הוא שקר. אין שם יחסים
באמת, אין קרבה, רק תענוגות הבשר וריק אינסופי שנפער בגוף אחרי
כל פורקן. ואת, שמציעה לי את עצמך, נאמנות, רכות. תהיה מסודר,
תתבגר כולם אומרים לי, צריך להתבגר, לא יודע אם רוצה. אמא שלי
תאהב אותך. לא לאכזב אותך, לא לפגוע בך, לא יודע אם אני מסוגל
לא לפגוע בך.

הכנפיים מכות בדפנות הראש שלך, הפרפרים מתפרפרים זה עם זו, אני
כמעט ולא שומעת כלום מלבדם.

אני מפחד, אתה אומר. אני גם, אני עונה ומלטפת בעדינות את פניך
היפים, פני ילד. מציירת עיגולים דמיוניים מסביב לעיניים שלך
החומות, החמות, החולמניות, שראו הרבה דברים, הרבה מדי ממה שאי
פעם תוכל לספר לי ואני אהיה מסוגלת לדמיין. העיניים שאתה מכסה
עם הזרוע כשאתה שוכב לידי ומספר לי משהו עצוב על עצמך. שלא
אראה. מעבירה אצבע סביב לפה שלך, שמחביא חיוך שתמיד עושה גם לי
חיוך, תמיד. משרטטת את קו הגבות שלך, שאתה חצי מרים כשאני עושה
לך בית משפט, איך אתה עושה עם הגבות ומצדיע, דבר השופטת. ואני
חושבת, מה יקרה כשאכעס עליך באמת, תמיד תצחיק אותי ככה?

אני מלטפת לך את השיער, בפנים, מתחת לכף היד שלי, הפרפרים
מפרפרים.
איך קילקלתי לך את התכניות, מתוק שלי. יכלת לחיות ככה עוד עשר
שנים, התרגלת לכנפיים גזורות. ואני, אני לעולם לא אתרגל.

אתה הראשון שהצליח להמיס בי את כל הקירות שבניתי בתוכי, הראשון
שמולו הרשיתי לעצמי לצחוק באמת, עד דמעות. וגם לבכות. הראשון
שמהרגע הראשון, הייתי מולו אני, על כל חסרונותיי ותהומותיי.
הראשון ששיחרר את הפרפרים שלי לחופשי מתוך היד הקפוצה. אתה
יודע את זה, אתה יודע גם שהבחירה תהיה לך קשה. אתה יודע שלא
יחסר לך דבר אם תהיה איתי. אתה יודע ונפרד מהעולם ההוא שלך,
שידעת שמתישהו יסתיים אבל לא ידעת איך תרגיש בקשר לזה.
איך לא ויתרת עליי אף פעם, אתה שואל אותי. ויתרתי אלף פעמים,
אני עונה, אבל אתה בחרת לחזור, כל פעם קצת. אתה מלטף לי את
השיער ואומר, תביאי קיי שלוש מאות ותרססי את כל הג'וקים האלה
בראש שלי. אני אומרת שהם פרפרים. מקשיבה להם מקפלים את
הכנפיים, ומשתתקים, אחד אחרי השני.