הכל סדוק.
הוורוד עצוב,
הלבן קודר
ואפילו הסמיילי חושף שיניים.
בניין רעוע.
מזרון קרוע.
לא תמצא כאן אוכל של אמא והבישולים היחידים הם בכפית.
עצמות לחיים בולטות מאיימות לקרוע את העור.
חש ברע.
שוב מבקש לברוח מקצה המחט אך ידי הימנית אינה מצייתת.
חושש שמא אכיר אדם העובר ליד אך נזכר שאיש אינו מפנה מבטו
הנה.
הכחשה...
ריח מתוק בוקע מסיר של עוברת אורח ואופף את החדר, ממלא את הפה
בריר, ותוך שניות מתפוגג מעשן הסיגריות וריח רקוב מוכר ממיר את
ריחו.
כוס חצי ריקה מקולה מלאה בעשרות בדלים.
אדם שמוט.
מבוגר מדי להציל את עצמו,
או צעיר מדי בכדי להראות כך.
שרירי צוואר רפויים, ידיים פרוסות לצדדים מצביעים על סוג הסם,
עוד אדם נשמט.
קול שפשוף מלווה רעש גפרור נדלק.
פנטזיה על בחורה יפה שעוברת ואחריה אנחה של חזרה למציאות.
ניעור קל,
לאחר מכן טפיחה קטנה על החול,
נשיפה קלה לסיום
והתפוח מחוטא, סטרילי ואכיל.
עוד ביס ננגס.
משפטים...
ככה אנחנו, חסרי כל פואנטה!