כמילתנו יחדיו היוותה לבטח לא פחות מריסוקו של השלם
אינסוף של חלקיקים חסרי חשיבות מתפזרים לכל עבר
אין פשוט מזה אך גם אין נוקשה
חלצנו אנו מעצמינו את מה שאולי היה
התפזר
ואין שום דרך או תועלת להקים זאת שוב
לתעל את חוסר החשיבות המרוסק לכדי שלם
קרי, שלם אחד שלם אך בו אין חשיבות כלל ועקר הוא
זה אנו ואנו זה זה
לתועלתנו נפלנו אנו יחדיו ונהי ללא ערך על שחסר ערך אמנם
אך למען הסר ספק היה בו לשלמותנו החלקית ותם
מן אישונינו המטושטשים קטנים אנו מלהבין את תועלתה של התועלת
את חולשתה של התוחלת
והודה המכוער של משמעות השלמות
אנו כנמלים עמלות, מירמידונים עזי נפש
ששות בתוכנו לקראת דבר שאין בו בשבילנו
רוצים להיות אך חלק
כושלים להחזיק בדעה הפוכה לזאת של רומו של עולם
כמילתנו יחדיו היא כמילתה של מחשבתנו
נפילתה השדודה של משמעותינו
ואין שינחם מלבד הידיעה כי הזיכרון אין בו מלבד כלי מופשט
להקיא את המציאות מתוכנו
להזכיר
לסמא אותנו ברוב הוד כסילותנו.