היו כאן סופות חול, את יודעת?
באו, הרסו הכל, האם את שומעת?
ואז הגשם בא, ניקה לי את הכל
רק אותך הוא לא שטף
ממני, מהדמיון.

לא היה אכפת לך כלל שנרטבת רק
המשכת להביט בי באותו מבט
ומבטים אי אפשר לזייף, כמה שתנסי
מבטים אי אפשר לזייף, כמה שרק תרצי.

חזרתי לאכול, את יודעת?
העצבות עשתה אותי טיפה רעבה, את שומעת?

אבל אני עוד אעבור את זה
אני מרגישה עכשיו אולי
טיפה חזקה, אמא אומרת
שירקות זה מזין נורא.

חזרתי לכתוב קצת, שתדעי לך.
החזרת לי את המוזה
רק התמונה שלך בראש שלי
ככה עומדת לך בפוזה
זה לא יוצא לי מהראש, התמונות, המצבים
אולי אם אני אספור עד שלוש
זה יעבור גם לי?

אבל אני עוד אעבור את זה
אני מרגישה עכשיו אולי
טיפה חזקה, אמא אומרת
שירקות זה מזין נורא.

לא רוצה להיות צודקת,
רק רוצה להיות שלך,
רק שתשובי להביט בי,
כי הרי, מבטים אי אפשר לזייף.