את טל ואת מבינה
ויש לך קומקום אוטומטי ירוק,
שמפשיר את הזמן וגורם לו לזוז,
ולכל תקתוק של שעון בן זונה
שנשמע כמו אחד מהשניה שעברה,
לקבל משמעות קיומית של סטירה.

את טל ואני זה אני,
ויש לך את מה שלאף אחד אין.
את שולטת בזמן.
מכופפת אותו, קושרת ועושה לולאות.
את ריכוז גבוה של אור,
שהוא מרגיש שהוא חייב לאגף.
אז הוא החליט להתלבש עלי,
לא כוחות.

הוא מדבר איתי בחמישיות ולפעמים גובה ממון.
ולך יש חוכמה כמו באר.
וכשמסתכלים על השמיים, יש כוכבים שמתגלים,
ויש שמתגלים, רק כשמסתכלים על אחרים.
וזה לא משעמם ולזה לוקח זמן.
אבל הוא, הוא כוסאומו, חומק ונקמן.

אני רוצה לסגור איתו עסקה.
אני רוצה שהוא יחזיר אותי אחורה.
אני רוצה ששישי בערב יעקוף אותי בסיבוב הקרוב.
(והרצון שלי מלח דוקר וגבישי.)
אבל הוא יעשה זאת רק במעמד צד שלישי.

את נשארת חכמה גם אחרי.
כשאת לא, כשאני כן.
כשרק אני שלך.
זה גם דבר שיש רק לך.
שוב שלחתי לו מכתב והוא לא מתגמש.

ועכשיו כבר חמש.
(ואני אוהב אותך)