אפילה עולה בי לאט לאט
בלילה קר.
והנה אני שוב מרגיש כמו
אף אחד, כמו
אין אחד, כמו
אין,
והלילה קר.
אור פנס נדלק
ואור פנס נשחק.
הנה אורות פנסים פה נסים.
ושוב לילות חמים של אח בוער
ובולי עץ.
ושוב אבא ירח הבטיח לי
עוד
הילה קטנה של כוכב.
אור כוכב נכווה
ואור כוכב נכבה.
הנה אורות כוכבים כה כבים.
ועתה,
מול אח בוער של כפור,
אני צופה בערימה של
בולי עץ,
ומנשק אותם אחד אחד,
עד שדמעותיי הופכות לקרח,
ואני - איתן,
כי הלילה קר,
והירח נעול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.