חותכים אוויר לוכדים ברק ומזקקים בריאותנו
אוספים אבק שכבות, שכבות מהשנים,
הלב עוד מאמין בתקוותנו
ברם הנשמות כבר לא יוצקות הלבנים.
ולא נדע לצדקתו של מי
להושיט היד שתובילנו,
עת בחוזקה נאחז בסתם שולי
ונאמר: אנו כאן הננו.
את הרוע עם הטוב והיפה
נגמע במהירות של חרב מתהפכת,
ובמצמוץ עפעף שכזה
המדמה קריצה של לעג מחויכת.
הלבנים= halewenim
29.3.09
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.