טירוף היה פה
וספק צרח ספק מלמל מספר מיילם לא ברורות-
הוא תמיד היה שם וחיכה עם המבט למטה
והיום
הוא איבד שליטה, טירוף ספק צרח ספק מלמל מספר מילים לא
ברורות,
אם רגש היה מחלה
אז טירוף היה חולה בה באופן תמידי
ועושה ממנה יצירת אומנות מזוינת
והוא היה מניח עליה תפילין קדושים מעור מזויף
ומפריד בין קודש לחול
ובין הכחול ירוק של האוקיינוס והתכלת של מה שבין העננים
שעכשיו נצבעו באפור מבשר רעות
עם גשם ורעמים.

תמיד היה לי חלום וסיוט
ותמיד יכולתי להפריד ביניהם
ולחיות תמיד את הסיוט עם שאיפה אל החלום
ותמיד ידעתי שצדקת
כשאמרת לי שאני צריך לעשות משהו עם עצמי
כי אנשים לא אוהבים אנשים שמדברים הרבה
וחושבים הרבה
ומקשיבים הרבה
ויוצרים הרבה.

ובבית המשפט ראיתי את כולם
צופים בי כמו סוסים מכונפים
שרק למדו לעוף אתמול
ועכשיו הם רוצים
להשאיר אותי על הקרקע
ולחיות את החיים של עצמם למעלה בשמיים.

שחר טרי מפציע
ומתמוסס אל האוויר הצח
שבו אני שונא
שבו אני אוהב
ורוצה להגשים הכל
ולחיות בלי ייסורי מצפון
בלי להרגיש שמסתכלים עליי
ובלי להרגיש תמיד אשם.