מבקעי הטרשים נובטת בי האנקה
אותה אשר פרקתי עימך בליל חשוך שינה
במלמוליה, בהכרתה החצויה
בשיכרונה הרווי כאב חד ואהבה.
ממבט עינייך כליל נפלו ביצוריי
מקולך נפקחו באין יודע מעיינות אהובתי
לגיונותיי שעמדו דרוכים על המשמר
נעתרו לך בערגה, בהכנעה, איש יקר.
ורגשות לא כלו למשמע רעות מיליך,
ואהבתי לא נדמה מקרת לבך.
וברבות הדמעות אשר גלו בשעליך
ידעתי כי לנצח ליבי שייך לך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.