סביב חדרי עולם מטיילת בלי די, גוועת ביניהם בשל חוסר הימצאות
בין כל החדרים. חודשיים של מסע בין חדר לחדר, מביטה לכל אחד
מהם ולא מוצאת מקום לגופי. חודשיים הגיעו העירו מול דמותי,
צעקו את חייבת להכנס לאחד מן החדרים, אחרת תשארי מחוץ לעולם
הקיומי, עצמתי עיניי חזרה אל מנוחת עולמים. התעוררתי אחרי
תרדמת תקופתית, ונכנסתי ישר לחדר מסתורי, בלי לשאול לאן הגעתי
חדר החדר לתוכי, נשכבתי במיטה שניצבה מולי, עצמתי את עיניי
חזרה בהנאה גבולית, ולפתע השאלות התעופפו בראשי ותשובות נסרגו
בין סורגים חלודים. נשמעה זעקה דמיונית בגופי שהרעידה את כל
מהותי, עצמתי את גופי ולפתע זה נגמר, הוא גמר... החדר הקיא
אותי מתוכו, יצאתי חזרה אל העולם הלא קיומי. החלטתי לשרוד
לענות על שאלות שניגנו על גיטרה באצבעות רועדות. תקופה עברה
בעולם שנוצר בשבילי, השאלות קיבלו תשובות על בשר גופי, הבטן
החלה להתנפח כמו מחזיקה נשמה חדשה בגופי. נכנסתי חזרה אל חדר
העולם הקיומי ושם גילתי את סוד יעדי, נשמה חדשה נוצרת בי.
בבהלה גדולה ומנגינה שהרעידה ים יצאתי מחוץ לחדר. הוא לא רצה
שהשאר יותר מידי זמן בתוכו... הבנתי שעלי לעשות זאת, שעלי
להוציא את היווצרות הנשמה החדשה מגופי עוד לפני שהיא תצא
לאוויר העולם...לא רציתי שתראה היא את החוסר וודאות שבי, את
התרמיל הריק שעוד לא הכנתי למסע סביב אלפי החדרים של העולם
הנוכחי. אני מקווה שהיא סולחת לי, שאין בה כעס על כך שלא נתתי
לה להתפתח ולצלול במי שפיר. ועכשיו, עכשיו אוכל לחזור לחדרי
העולם הקיומי. בלי שאלות שמעלימות את בשרי. עכשיו אוכל לחיות
בעולם הקיומי.