בבה''ס לאלים צעירים מלמדים אותך ליצור. מפתחים בעיקר את הצד
היצירתי שלך שזה לפעמים יכול להיות די קשה.
אני זוכר את ימי הראשונים פה, היה לי קשה להסתגל.
האלים הצעירים שפה כל כך מלאים בעצמם.

תחילה לימדו אותנו איך ליצור טבע דומם. התחלנו עם היסודות.
העולם שיצרתי היה מכוסה בחול וסלעים, ההפרדה שלי בין המים היתה
מוגזמת. מורדוך התפאר כבר באדמה הפורייה שלו.
אני לא מחבב אותו במיוחד.

הייתי צריך להשמיד את הפרוייקט ולהתחיל מחדש.
כשלבסוף הצלחתי עברנו לצומח.
פה לא היתה לי בעיה. אפילו גיליתי בקיאות בחומר.
כשסיימתי עם הצמחיה עברתי לבעלי החיים, מזה הכי נהניתי.
בהתחלה יצרתי בעלי חיים משונים שגרמו לי לצחוק ולהעריך את
ההומור המשובח שלי.
יצרתי כאוות נפשי ודימיוני.

בראתי חיות שחייו ביבשה, במים ובשמיים. היה מעניין לצפות בהן,
גיליתי שהן יכולות לפתח יחסי גומלין בינהן. הן הסתגלו לסביבה
מהר מאוד ושמתי לב שהן פיתחו מוטו של 'החזק או הערמומי שורד'.
יחד עם זאת הן חיו בהרמוניה.
הצלחתי יפה לטפל בחיות ובצמחיה, אפילו קיבלתי ציון טוב.
עברתי ליצירת האדם.

האדם הצריך ממני קצת מאמץ.
היה לי קשה להחליט כיצד הוא יראה. לבסוף החלטתי שהוא יהיה
שילוב של הכל  רק דגם משופר יותר. כמעט כמונו.
בני האדם שבראתי לא שרדו הרבה זמן.
רובם נאכלו ע''י הלטאות הענקיות שבראתי מוקדם יותר, השאר פשוט
מתו מרעב. בני האדם האלה לא היו מפותחים ממש.
נכשלתי בפרוייקט הזה.

השמדתי את העולם הזה והתחלתי הכל מאפס.

הסתכלתי על הפרוייקט של מורדוך, הוא לומד איתי באותה כיתה,
האגו שלו כל כך מנופח שלפעמים אני מרגיש שאין מקום בכל החלל
האינסופי הזה בשביל שנינו. בני האדם שלו התרבו במהירות וכבר
גילו את האש ואיך לסתת אבנים. מורדוך קיבל ציון מושלם על זה.
הוא כמובן התפאר בזה כהרגלו.

בני האדם החדשים שיצרתי התרבו וגילו את האש במהירות. הפעם
התאמתי את הסביבה אליהם.
בני האדם שלי התפתחו באופן נהדר. הם החלו להתפתח בשבטים
וגדודים, אה כן הם גילו את הגלגל גם, לקח להם קצת זמן אבל הם
הגיעו לזה לבסוף.
הצצתי לעבר הפרוייקט של מורדוך, בני האדם שלו כבר התקבצו
בערים. ערים רבות בעלות בניינים גבוהים.
האלים האחרים התגודדו סביב העולם שלו, מורדוך השתעשע קצת
בגרימת סבל לבני האדם שלו. הוא גרם לאדמה לרעוד, שלח להם רשפי
אש והציף אותם. הוא פשוט נהנה לראות אותם מתרוצצים מבוהלים, זה
מצחיק אותו.
אני מניח שיש בזה משהו מצחיק. אפילו צחקקתי קלות.

זה דבר שאנו עושים פה בבה''ס לאלים צעירים. לפעמים כשאנחנו
נרגזים מתוסכלים או אפילו סתם משועממים אנחנו מוציאים את זה על
העולם שלנו. זה תמיד מנחם איכשהו.

את העולם שלי זנחתי לשבוע, כשחזרתי התפלאתי לראות עד כמה הוא
התפתח.
בני האדם שלי השתכללו ועברו מתקופת האבן לתקופת הטכנולוגיה.
טוב, זה שיכלול בשבילם. יחסית בזמן כל כך קצר.
שמתי לב שבזמן שלא הייתי פה בני האדם פיתחו  רגשות חדשים זה
לזה. העולם כבר לא היה שליו כמו מקודם. הם התחילו לפגוע אחד
בשני.  נלחמו אחד בשני ,רצחו, פשעו, אנסו. המוסר שלהם התדרדר.
מורדוך היה משועשע מכל המצב הזה.
החלטתי להתחיל הכל מחדש. שוב נכשלתי.
ככה זה בביה''ס לאלים צעירים, לומדים ליצור.

אני רק מקווה שהיצירה הבאה שלי תחזיק מעמד לאורך זמן, אני חייב
לסיים בהצלחה.אחרת לא יקבלו אותי ככה לקהילה של האלים הבוגרים.
הכיסא ששמור לי שם לא יחכה לנצח.

הרבה מוטל על כתפי ובכל זאת, זה רק פרוייקט.