צלצול

"אה אחי, מה נשמע?"

"פנאן, מה איתך? עוד כמה זמן אתה משתחרר?"

"עוד 4 חודש. 3 לחפש"ש."

"אה יופי. איך ככה? איפה אתה עכשיו? מה אתה עושה?"

"סתם אחי... אני בחברון, עושה מה שאני עושה כבר שנתיים ושמונה.
8-8 מטבחים, עם כוננות באמצע. טוחן את הנשמה כמו שאף חייל
מעולם לא עשה לפני ולא יעשה אחרי. רודף כל היום אחרי ערבים,
בקושי רואה את הבית, לא זוכר מה זה לישון בכיף. יש חיילים
שמתגייסים לג'וב, יוצאים כל יום הביתה, משרתים עם כל הכוסיות,
אוכלים טוב, מקבלים קורסים וצ'ופרים, ואז מקבלים קיצור שירות
ומקבלים הצעות עבודה מטורפות בגלל מה שהם עשו בצבא... אני כל
השירות סובל, נותן את כולי, יוצא פעם בשלושה שבועות הביתה,
אחרי שנתיים וחצי שחלמתי על יציאות כאלה, אוכל גרוע, עובד כל
היום, לא ישן, אין לי מים חמים במקלחת, כבר איבדתי את הספירה
של הבנות שהתלהבו שאני לוחם, אבל ברגע שהבינו שאני לא יוצא
הביתה, זרקו אותי, קופא בחורף, מת מחום בקיץ, אוכל מנות קרב
באימונים שבהם אני כובש את אותה כיפה שוב ושוב ושוב, מקבל
עונשים על כלום, רואה ערבים כל היום, משתחרר בלי תפקיד, לא
קיבלתי כנס משתחררים כי הקפיצו אותי לבסיס, לא קיבלתי רגילה
כבר 8 חודש, וגם אלה שמגיעות לי ימחקו, לא מקבל השלמת בגרויות,
לא מקבל ואוצ'ר לפסיכומטרי, תעודת הלוחם לא שווה כלום, לא
קיבלתי שום קורס כל השירות, עובד גם כשאני חולה, הורס את הגוף
שלי עם המשקלים שאני סוחב, כל הקורסים וההטבות של לוחמים
הולכות לג'ובניקים שבפיקוד, נדפק לי השכל, וזהו בערך, על קצה
הלשון ככה - הדברים שעולים לי כרגע בראש ושאני מסוגל לתאר
במילים."

"אה, סבבה אחי. תגיד, אתה יוצא יום חמישי? יש מסיבה אדירה!"

שוקל להחליף את כל החברים שלי בלאי.

‏‏בעקבות התגובות - אל תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד להיות
לוחם, דווקא ממש בעד. נשארתי לוחם בפז"ם שלי מבחירה, לא מכורח.