בחזרה, כשנסענו במונית
בלי מלודרמה ובלי קול
פתאום בכית.
ודמעותייך שנקוו כמעט באלם,
חרצו צלילים בליל מדבר
חורשות בי תלם.
וכל העצב שהוטלא כה במדויק,
וכל הצער שכוסה עד למחנק,
מן הזווית בקעו
כאור מעששית,
לו רק ידעת
כמה יפה פתאום היית.
לבשת עירום מבלי לפשוט את אדרתך,
ונעצמת עשרות מונים בחולשתך,
ומלוא דמותך כך התנגח בחושיי
כמו נגלה לי אלוהים על הר סיני
ומליבת עשן ואש קולו רעם
על כי זנחתי בדרכי בשר ודם.
וכשהצליל המצטלצל לאט הוסה
הכרתי חזרה
פיסה אחר פיסה
ושוב הייתי על מושב, עוד מסתחרר
ודמעתך טרם הגיעה לסנטר.
מלמלתי שטף מבולבל כנחמה,
ליטפתי חרש, כמודה מתוך כלימה,
כי אין לי שמץ של מושג על מה בכית
בחזרה, כשנסענו במונית.