פעם אחת כשהייתי ילד,
שמתי לב שסתם חתול, כשהוא עושה את צרכיו,
בלי קשר אם הוא לחוץ, אם לאו,
פותח ברגליים קדמיות, גומה בחול עושה לתוכה את צרכיו,
מסתובב וברגליו האחוריות דוחף לאחור,
ומכסה את הבור היטב, ו... רק אז מתפנה מהמקום.
-עובדה חכמה מעניינת כשלעצמה!
כילד זכורתני.
איך העניין הפריע לי בתפישת החשיבה של החיה הזו,
עשיתי מבחן של מעשה מסויים:
התחבאתי לחתול שסיים צרכיו. ואיך שסיים... ידיתי בו אבן.
עניין שגרם לו כמובן לברוח מהמקום.

ואז לקטע המבחן, חיכיתי דקות ארוכות ו...העניין קרה!
החתול חזר באיטיות, בוחן את צעדיו מוכן לרעה אם תבוא.
ניגש אל בור חריונו להשלים את מלאכת הקבורה.
כנראה, שחצי עבודה טרפה לו את כל הקלפים.

העניין הנ"ל השפיע היטב על חוכמת חיי, מאקדמיית המדרכה.
לימים, הייתי מסביר לאדם שעשה מעשה אסור, אך מנורמות מקובלות.
להתנהג לפחות כמו... חתול.
חביבי. חירבנת את המצב? מילא!
תחביא ותקבור היטב.
ואל תשאיר זנבות, לבושתך.

שימון1