את צוחקת ומחייכת רוב הזמן, אם את לא הם יודעים לא להתעסק
איתך, את פשוט כזאת אבל במקרה הם שם בכדי לראות את זה...
זה יכול לקרות בכל מקום, בכל שעה ביום ובמיוחד בלילה הלבן שלך,
לא שאת מכירה לילה בצבע אחר.
את בדרך כלל עונה לשם שלך אבל לפעמים את לא מסוגלת לשמוע אותו,
אין לך מספיק מקום בעצמך ואת מתה להסתלק למקום שלא מכירים את
הפרצוף שלך, שלא יכולים להגדיר אותך ולגלגל עלייך את העיניים
שלהם.
תקשיבי, את לא ממש בסדר ואת יודעת את זה, קשה לך ואת מסתבכת כל
הזמן.. יש משהו שמפחיד אותך ?
את הכי נהנית כשיש מסביב המון תנועה,
ככה אף אחד לא שם לב שאת זזה...
אם תנסי לעצום את העיניים את תרגישי את החום הזה והחמצמצות
בלשון. המחשבה הראשונה כמעט ברורה ואז באות כל השאר והופכות את
הקיבה שלך לכל הכיוונים...
שוב את מסתבכת, עוד לילה לבן יש לך.
היי... אני ואת יודעות בדיוק מה את רוצה,
תגידי שלא אבל את יודעת שזה נכון.
עוד זריחה ועוד שקיעה ואת לא זזה כי אין כלום מסביב,
אולי מישהו בטעות ישים לב.
את יודעת, מה שבאמת הורג אותי זה שאת תמיד כמעט הכל, זה אף פעם
לא יהיה מספיק בשבילך..
עוד סדק עמוק בפנים, אבל את אומרת זה בסדר,
זו שכבה כפולה אטומה מה איכפת לך. מי ירגיש ?
את יודעת, אני עדיין לא מצליחה להבין אותך כל כך...
את כבר לא מפחדת מכלום, אין לך בושה ואת תעשי הכל להשיג מה
שתרצי, מה עוד את רוצה???
אבל יש לך שיקולים אחרים למה שאת באמת צריכה...
את מבינה? כשמגיע הזמן את אומרת "אחר כך" ותמציאי תירוץ למה יש
משהו קצת יותר חשוב כרגע. אפילו בלי תירוץ, סתם ככה בלי
למצמץ.
את זוכרת פעם? כן, את תמיד זוכרת את פעם...
אם יכולת, היית חוזרת בלי לחשוב פעמיים את.
את חיה בין הזמנים שלך,
אף פעם לא תדעי מתי תורך אבל גם אף פעם לא חיכית לו.
את יודעת מתי את מרגישה ממש ממש לבד?
כשיש הרבה מהכל בבת אחת וזו רק ההתחלה...
אבל בעיקר כשאת מתחילה לדבר לעצמך.