לפעמים הימים כך עוברים,
מחשבות ממוחזרות של מתי ואיך לומר, את אשר אני רוצה להגיד לך,
יוצאות מהלב.
אבל לא ברור, שזה כל כך פשוט, לאהוב הרבה, כשאת הכוונות את
לוקחת למקום אחר.

שוב את צוחקת, לא מזילה דמעה,
לרגע תנסי להרגיש את האמת שבאה מבפנים,
אבל את שוב עוזבת, בורחת מעצמך, משקרת לדממה.
איך מול כוכבים ושקיעה, את מחפשת את האור של היום, רק לברוח
מהכל.

אין סערה.
רק יום סתמי שתם לו בהרגשה של החמצה.
אולי את לא מוכנה עוד להמשיך, אבל תקועה באשליה שזה יבוא, רק
אז תדעי, ותחליטי לפי כיוון השמש, לאן את הולכת.
בינתיים הימים עוברים בלי לילות מוארים.

שוב את צוחקת, לא מזילה דמעה,
לרגע תנסי להרגיש את האמת שבאה מבפנים,
אבל את שוב עוזבת, בורחת מעצמך, משקרת לדממה.
איך מול כוכבים ושקיעה, את מחפשת את האור של היום, רק לברוח
מהכל.

ולא אני לא מוכן, להרגיש איך שהזמן חומק מעוד סיפור קטן של
אוהבים.
מתי את תדעי, זה הרגע להכריע, את מה שאת צועקת בלי לומר מילה.

שוב את צוחקת, לא מזילה דמעה,
לרגע תנסי להרגיש את האמת שבאה מבפנים,
אבל את שוב עוזבת, בורחת מעצמך, משקרת לדממה.
איך מול כוכבים ושקיעה, את מחפשת את האור של היום, רק לברוח
מהכל.