יוצאת בבוקר, מעט איפור כדי לחייך
נשיקה על הלחי, הלב מחסיר פעימה
ורק עוד רגע אחד לפני שתלך
אני עוד מחזיקה ואוחזת בנערה שהיתה פעם אחותי הקטנה.

לא תמיד באה כשקוראים לה
וכשנשאלת שאלה, לא תמיד היא עונה
אבל תמיד תתן את חיבוק הדובון שלה
ותמיד בשבילי היא תהיה אחותי הקטנה.

והעובדה שהיא בגובה שלי ועוד צומחת
והעובדה שהיא כבר יוצאת עם בנים אבל שבויים לא לוקחת
החיים הם עובדה העומדת בפני עצמה
אבל לי  מותר להתעלם מעובדות
והיא תישאר בשבילי אחותי הקטנה.