כמו חלום שדעך מזמן,
ורסיסים שכבר התרגלתי לשאת-
חזרת אלי;
ידוע לי כעת-
תמיד אכיל כאבך,
במקומות כמו התהום
בין הגב לצלעות הנדבקות שלי.
ברגעים כמו צעקותיך
הדואגות,
אך, אבי, אתה נקודת המוצא ואני
אינני יכולה לעכל.
אתה תישאר
כמו רעב אשר גדל בי,
תמלא בתוכי
עולמות שלמים ותאיר
ניצוצות שאבדו לי בעיזבונך,
אתה תישאר
לשקם ילדותי מבין ההריסות-
להאכיל אותי בכפית
צער וחרטות,
לשחזר את טבעי הקדום,
לרוץ ולהיות סתם כך
מאושרת.
12.3.2009 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.