ואז אביב נכנס והודיע שבמכולת נגמרו הלחמניות, ושהוא הלך עד
הכיכר לרחוב ההסתדרות לקנות לחם פשוט, ובאותה הזדמנות הביא
טונה ומלפפונים חמוצים במלח, שיהיה לעבודה, וגם קנה בבית
המרקחת עוד ונטולין שיהיה מה לנשום, וארז יצא מהאמבטיה חנוק
בחלוק הגביר הכחול שלו, שאל עם ירדנה התקשרה ונכנס מיד לחדרו,
ובני, שהיה במטבח, שאל,
"מי זאת ירדנה עכשיו?", וחימם מעל הכיריים בלהבה הקטנה, סכין
בשר ארוכה, מחמם וגונח מהתרגשות, וששון נכנס לשם, מחכה לרגע
הגדול שבו יחתוך בני בסכין הלוהטת והאדומה את רבע החצי, ואביב
כבר ניקה את המאפרה, וארז יצא מחדרו לבוש מכנסי ג'ינס, מוכן
לעוד לילה של עבודה, שואל את אביב אפוא הלחם הפשוט, מתעלם מבני
וששון שחצו את הסלון ביחד לכיוון המרפסת, מנהלים שיחה חשובה
מאוד על מנוע הגולף החדש שמיקי קנה, "ואני אומר לסוכן ההוא,
נו, איך קוראים לו? הה, נחום, המנוע שותה שמן, תשמע לי, והוא
צוחק ומיד צועק עלי ליד הלקוח: מה אתה רוצה? שיאכל סטייק?",
אביב הניח על הפטיפון תקליט של אריק איינשטיין, " על גבול
האור", ונכנס שוב למטבח, מגיש לארז את הלחם הפשוט, "אתה רוצה
להכין כמה סנדביצ'ים לעבודה?", וארז שם מים להרתחה, ושאל את
אביב מה שומעים, " עוד פעם קנית את האריק הזה, לא נמאס לך? "
הוא הקניט אותו בדרכו המדגדגת, ואביב התגונן,"אתה חייב לשמוע
את השיר על העיתונאי", ומכיוון המרפסת נשמעו קולות של
ציחקוקים, ומישהי למטה ברחוב קראה: "אתם לא חייבים להסתכל",
ובני סיפר לששון שהוא קרא באיזה מקום שהטיפות של הגשם בדרכן
למטה לא נפגשות מעולם, פיזיקה אחי, וששון פער את פיו, "לא יכול
להיות", ושאל את בני, "מה יש יותר, אנשים חיים או אנשים מתים?"

והשאיר את בני במרפסת לחשוב קצת, חצה את הסלון, נכנס למטבח,
ושאל את ארז איזה סרט הם ראו אתמול.
"זכרונות"
"זכרונות מאפריקה?"
"לא"
"זכרונות אהבה מפירנצה?"
"לא"
"אז איזה זכרונות?"
"סתם זכרונות"
"סתם זכרונות?, של מי?, לא יכול להיות סתם"
"זכרונות של פליני" ארז ענה לבסוף ויצא מהמטבח לסלון, שם בני
שהיה רכון מעל הטלוויזיה שאל את אביב אם הוא הביא את המברג
מהאוטו, ואביב צעק מהמטבח שהוא שכח, וששון חזר מהמטבח לסלון,
לקח עיתון, הסתכל על ארז שישב על הספה החומה ושתה את הקפה
היחיד שהוכן, ואמר לו שהוא עדיין לא מבין איך אפשר לקרוא  לסרט
סתם ככה זכרונות, והלך לשירותים. ואביב חזר לסלון, הגביר את
הקול של הפטיפון, וקרא לששון להזדרז כבר, וארז סיים את הקפה,
קם, ואמר שהוא כבר חייב ללכת לעבודה, לקח את התיק התלוי על וו
קטן שמעל הדלת, ויצא, ובני אמר כן, מישהו חייב לעבוד פה...,
ואביב חזר לסלון ושאל את בני מה הוא עושה היום בערב, וששון יצא
מהשירותים, ואביב נכנס במקומו, ובני קיפל את הסחורה, וששון
התקשר לרותי, ניתק, וקרא לאביב שהוא נוסע לתל אביב, ובני שאל
אותו למה, וששון הלך למטבח, ואביב יצא מהשירותים משתעל, ואמר
שהוא חייב ללכת לרופא, וביקש מששון שיוריד אותו בבית הלבן,
ובני נכנס לחדר שלי, וששון שכבר עמד ליד הדלת חיכה לאביב
ושניהם יצאו כשצחוקו של אביב נשמע מתגלגל לו בחלל המדרגות,
ובני יצא לסלון, עבר למרפסת וצעק לאביב שעמד ביחד עם ששון על
המדרכה, ברחוב,  ליד המכונית:
"ואתה עוד רוצה להיות זמר, חכה, חכה" ולשכנה שיצאה גם היא
למרפסת ממול הוא חייך, והיא חייכה בחזרה אליו,
"קפה?"
"עכשיו?"
"אז מתי?"
"טוב, עכשיו".
והטלפון צלצל, והמעבר השני היה מנהל העבודה של ארז, שלא הבין
אפוא הבחור, ובני הסביר שהוא יצא כבר לפני שעה, ואולי הפקקים
בדרך, ואל תדאג הוא מגיע, ובכלל אפוא השותף שלו?, והבחור ניתק,
ואז אני הגעתי.