New Stage - Go To Main Page

אסף רוז
/
אשת-קשת עצובה

אני כל הזמן רואה שכשאנשים מדברים אלי עלי, הם למעשה מדברים על
עצמם. ואני כל הזמן רואה רמייה עצמית באחרים. מה שלא יכול שלא
לגרום לי לחשוב שאני מרמה את עצמי.
זה כמו הבדיחה עם ההפלה:
אם הפלה = רצח, ובשר = רצח, הפלה = בשר?

אני עדיין חושב עליך. כשהמציאות לא מסתדרת לי, את עולה.
כשהבחורה שבתורנות שמירה עלי לא שומרת כראוי, לא מתנהגת כראוי,
לא מזדיינת כראוי, או כל קריסה מסוג אחר, את עולה. לא שאהבת
להיות למעלה, או בכלל שהיית יוצאת דופן במיטה באיזשהי צורה פרט
למקסימות החושנית הנוזלת ממך, ולגופך בעל הנתונים הטבעיים לי.

הגעתי אלייך בפאקינג 5 בבוקר עם משולש פיצה מהפיצה האהובה עליך
בת"א. אני, נושא עמי גבינה צהובה שכולה חטא בעיר החטאים, מחכה
בתחנה המרכזית למונית הראשונה שתצא לירושלים. מגיע ובורח מיד.
רציתי לבלבל אותך. רציתי  לשחק איתך, כמו ששיחקת איתי. רציתי
רק לאהוב אותך. רציתי רק שתביני שאי אפשר ככה בטלפון. רציתי
שתרגישי את האמת. רציתי שתרגישי אותי. רציתי שתרגישי את עצמך.
רציתי שתרגישי שאת אוהבת אותי שוב, גם כך. כן, גם כך. אשת-קשת
עצובה ברמיה עצמית.

התשובה ככל הנראה נישאת על פני הרוח, היישר אל גוף השאלה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 25/11/10 17:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסף רוז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה