כבר הייתי במיטה כשהטלויזיה של השכנים - הם תמיד שומעים את
הטלויזיה בשיא הווליום - דיווחה על שלושה הרוגים היום בלבנון.
ההיגיון שלי אמר לי להמשיך לישון אבל הלב צעק את השם שלו וכבר
הייתי ערה לגמרי. גיששתי בחושך את דרכי למחשב, הפלתי את
הפלאפון והוא התפרק על הרצפה. סיננתי קללה עסיסית והדלקתי את
המסך של המחשב אפילו בלי לשבת. רק שכבר פרסמו את השמות שלהם,
ורק שהשם שלו לא ביניהם, אלוהים, בבקשה! המחשב עובד באיטיות,
כנראה לא סיפרו לו שיש מלחמה, והשניות עוברות לי כמו נצח.
כותרת אדומה מבשרת על שלושה הרוגים בלבנון, ולידה תמונה של
חייל אתיופי. אתיופי זה טוב, אני אומרת לעצמי, למרות שזה רע
מאוד. זה אומר שפרסמו את השמות של ההרוגים ואני רק אוודא שהשם
שלו לא שם והכל בסדר. אני מקליקה בעצבנות על בכותרת האדומה אבל
כלום לא קורה. אני מתייאשת ועוברת לאתר אחר אל שם אין שום דבר
עדכני, רק ההרוגים של לפני שעתיים. אני חוזרת לאתר הקודם
ומקליקה ישוב על הכותרת האדומה. המחשב לא עובד. המחשב כבר שבוע
לא עובד. צריך לקחת אותו לטכנאי. מחר אני אקח את המחשב הזה
לטכנאי, אני אומרת בקול רם, מקווה שהמחשב ישמע וייבהל. בעצם,
מה אכפת לו ללכת לטכנאי, אני בטוחה שמטפלים בו טוב שם. מחר אני
אחליף את המחשב, אני מנסה שוב להפחיד את המכונה המרשעת הזאת,
אבל הכתבה לא עולה, כאילו להכעיס. אני צונחת לתוך הכסא, ריבונו
של עולם. רק שיהיה בסדר. פתאום חלון חדש נפתח, כותרת אדומה
מבשרת על שלושה הרוגים ששמותיהם טרם נמסרו לפרסום, ובצד תמונתו
של החייל האתיופי, שמסתבר שנהרג אתמול. אני מקללת בשקט ומנסה
לנחם את עצמי שאם הוא היה נהרג כבר הייתי יודעת, ובעצם אין לי
מה לעשות חוץ מללכת לישון.

ובמיטה, בתוך מערבולת המחשבות אני חושבת על החייל האתיופי
שנהרג. על ההורים שלו ועל האחים שלו, ועל זה שמתישהו אתמול,
איפשהו בעולם, מישהי כמוני בטח רצה גם היא למחשב לבדוק אם
פרסמו את שמות ההרוגים. ואיך שהיא ראתה את השם שלו, ואיך שהיא
בטח לא האמינה, ואיך שהיא בטח שפשפה את העיניים.
ותהיתי האם היא בכתה, או שתקה. האם היא צרחה בחוסר אמון או
התקפלה בכאב. האם בתוך כל הכאב היא חשה הקלה מסוימת על כך שהיא
יצאה מהמעגל שלנו, של הקרובים של-, מעגל המחוברים-לחדשות
והמחפשים-את שמות-ההרוגים. מעגל הנרגעים-רק-עד-הדיווח-הבא.
וזה טיפשי, אבל לא יכולתי להפסיק לתהות האם המחשב שלה עובד
יותר טוב.

נו מילא, מחר אני אקח אותו לטכנאי. הפעם באמת.