אל תשכח שלא אהבתי
אני עדיין לא
אני עדיין לא,
אני...
אני עוד שבר
אני עדיין כלי,
שלך-שלי.
אני החומר בידיך
שפיסלת והותרת בשברים
אני צלה של זו אשר הייתי
זיכרון, של ילדה עם תלתלים.
ואני לא רציתי,
אל תשכח,
כי לא רציתי
ועכשיו כולי לראווה,
זו הצגה.
אתה יודע איך זה אנשים
הם חמושים,
באצבעות רותחות
מילים חותכות
איך שמגע הופך קפוא
שורות הופכות לשעווה.
אז אל תדחיק,
כי כמעט שהאמנתי
לאותו חיוך תמים,
להרגל של העמדת פנים
הכבר שכחת?
כבר העזת?
אני ודאי שלא.