זו שלא אראה עוד לעולם

תמיד עם חיוך מעל הפנים
תמיד מחייכת לכל האחרים
כל שהייתה בגיל העשרה
רצתה לצחוק ליהנות ולא להתנשא
עתה נעלם החיוך
נעלמה לי הילדה
נותר בי חור שמחכה לאור
מחכה לחיוך שאת כולם הימם
והראה לכולם שהחושך בעצם משעמם
ילדה קופצנית מנומסת וחמודה
וזה מה שרשם העיתון שתיאר את אבדנה
בלילה אחד קריר וצעיר
נהג את חייה משה בחוצות העיר
רוצה אני לומר
כמה את חסרה
האישיות וכל דבר שהיה שלה
קורא אני ומזיל דמעה
רוצה לומר
לומר לך עוד מילה
לחייך אלייך בחזרה
לצחוק שוב על הא ודא
ולא להיות חנוק
חנוק מעצב ולא שמחה ואהבה
איני יודע אם פה תסתיימנה המילים
אך זה מה שאני מרגיש
עמוק עמוק בפנים
זה מה שאני חושב
וזה מוקדש לך ילדה
וחבל שהדברים הסתיימו כך
כעת אני מזיל דמעות
וחושב
חושב על הבאות
על איך דברים התנהלו
ונגררו עד שהסתיימו
ללא עוד מילה
ללא עוד חיוך
פשוט ככה נעלמת
מים של אהבה לחוף של כאב
מזיל עוד דמעה
וחושב
חושב על מה שהיה.
על מה שהיה אמור לקרות
ולא קרה...