בבוקר אני עצוב, רכרוכי.
בלילה אני שמח, גברי.
לא יכול לישון כבר.
אין לי סיבה למות.
החיים יפים, אפרסקים.
אני זה לא אני, אז מי אני?
מי הוא ואתם?
למה הכל נראה זר כל כך?
הבניין הזה אני מכיר אותו, אבל למה לעזאזל הוא כל כך זר?
קמים שמחים, הולכים לעבודה, חוזרים תשושים - עלובי נפש
בינוניים.
מורך לב זה הדבר השמימי.
לא מבטי הנשר שלכם.
נוסעים במכוניות וברכבת, מדברים בסלולרי שלכם.
הכל נפלא.
אני שונא אתכם - יצורים בזויים, כמו חיילים גרמניים.
עיני דג מתות, משדרים עסקים כרגיל.
פחדנים!
ואני, אני טוב ממכם.
אני סמרטוט אמיתי, כמו שהאל תכנן.
מלאכים מסביבי, מדברים בשקט בקול ענוג.
הרי לא תבינו, ולא אספר לכם גם.