אמא ואבא היקרים / שני פלוט
רוצה שתדעו
שהאי תפקוד שלי
השינה, הבריחה, הרצון להעלם ולישון,
ואף לאבד את עצמי לדעת
השריטות והחתכים
האלכוהול והסיגריות
עישנתי את עצמי לדעת
היציאות המרובות וחוסר שקט
האי עבודה ותפקוד בה
שינויים קיצוניים במצבי רוח
טריקת דלתות מצידי לאחר שיחה.
לפחות מוציאה את זעמי על דברים דוממים ולא על יצורים חיים
שנקראים : בני אדם.
למרות שהרכוש הדומם ניזוק אף הוא
מה היה קורה אם היו לו פה לשאול ונפש להכיל.
ועוד דברים שאין מילים פה להכיל.
ההתנהגות שלי
לא נובעת מרצון לעצבן אתכם או להעציב.
חלילה
אין לי שום רצון בזה
אני לא בטלנית ,פרזיטית, או אגואיסטית.
אני אדם עם לב ונשמה.
דברים שממש הכאיבו לי בנפש
ששמעתי הערות וכינויים והריבים .
לא מקרבים אותי אלא יוצרים פעולה הפוכה
דעו לכם שזה רק מרחיק אותי מכם לנצח.
אני שיתפתי אתכם די
והכאבתי לכם מספיק.
והיו לי לא פעם ניסיונות שלי
אף לרצות במותי ללכת על הקצה
להתנתק
להיעלם
לעד
בתוך האדמה.
אך אני יכולה כיום להגיד
שבחרתי אל אף הקושי עבורי בדבר
בחרתי בשמי ובשם נשמתי שנלחמת בי ומתעתעת
בחרתי  בחיים
כי החיים חשובים.
כי אתם הסביבה הקרובה הישירה העוטפת אותי.
אני בשר מבשרכם
דם משותף זורם בנו.
אתם מקור
לבת הלהבה.
מקור החום המרכזי שעוטף ואוהב
אתם הראשונים
שדואגים ועלינו מכל דבר שומרים.
אלוהים נתן חיים ואלוהים לקח חיים
לא אני או אדם אחר הם אלה שיחליטו מתי זמני תם מן העולם הזה
רק הקדוש ברוך הוא זה שמחליט.
אני רוצה לעשות משהו כבר הרבה זמן
אני כותבת שירים כבר תקופה ארוכה.
אני רוצה לעשות דבר פשוט
אני רוצה לעשות משהו עם השירים שלי.
אני רוצה לשמח לבבות
לראות חיוכים
לראות עיניים זורחות
זה ייתן לי שלווה פה בעולם הזה
שעשיתי משהו טוב
למען אדם אחר
ללא כל תמורה מצידו אלי
התמורה היחידה שלי היא
שהצלחתי לשמח חיים.
כיום אני במצב אחר
בעבר תפקדתי וכיום רוב הזמן .
ישנה זה בא כגלים על פני ים.
שבוע של רצון בו ארצה למצוא לי מסגרת עבודה.
אני מרגישה כמו חולה במחלה סופנית.
שנשאר לי תקופת זמן קצרה לחיות להספיק הכל
ושבוע לאחר מכן לאחר פרץ ההתלהבות שאוחז בגופי ובנשמתי.
אני שוקעת
צוללת
עמוק
עמוק
לתוך האדמה
בור השינה
הקבר האישי שלי.
עם זה אני נלחמת כל יום שעה אחר שעה דקה שנייה

24/7
כל יום אין לי מנוחה
רק שם
אני שלווה.
זו מלחמה שוטפת ביני לבין עצמי.
שבה אין מנצחים או מפסידים.
יש את הפסד שעלול לגבות פה
חיים
את חיי שלי עצמי.
אני רוצה להיות משהו
לפרוח
לא לנבול.
לא להיות גוף בשר בלי נשמה.
רוצה לחיות
לבעור
להרגיש
לא להיות חיית טרף שצמאה לדם
מתוך רצון הישרדות
אלא להיות חיה שצומחת מרגישה
לא בגהינום אלא פה מהאדמה.
:"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע  כִּי
אַתָּה עִמָּדִי"
אני מרגישה בוערת מבפנים לאט לאט
האמת אני מרגישה מתה ממזמן.
וכאילו בימי חסד
אני מתעוררת לחיים.
לנשום אויר חי ואז שוב
נובלת לקרקעית
שבה יש מוות
אין שם חיים.
אני שוכנת במיטה שהיא הקבר שלי .
ושכמו שכתבתי על עצמי "קדיש"
אני מרגישה מזמן שאני : ז"ל.
עקב תלאות מרובות שעברתי ביקום הזה לאחר כל המכשולים
אני רוצה והחלטתי.
לחיות
ואולי אף למות
בצורה חיובית
שתישאר בי
תום הנעורים
ההפך מהמילה: מוות.
את "שמחת החיים" החיים שבי
את נר החיים שבי
נר עוצמה והחוזק
נר תקווה ואמונה
נר ברכה תקווה והצלחה
נרי היחידי
לא ייקחו לי לעולם.
נכתב 3/3/09