New Stage - Go To Main Page

סשה סמיט
/
מנחמת

השמש מנחמת כמו שאמי לא ידעה,
מלטפת בקרנייה גם ביום הכי גשום,
יודעת לזהות את כאבי ולהעביר קרן אור קטנה על הלחי.
קוראת אותי ומכירה את כאבי כאילו היה שלה.
ואני רק מודה לה על קיומה,
תוהה מה הייתי עושה אם היא לא הייתה.
מתגעגעת לידיים אוהבות,
למילים חמות,
להרגשה של בית.
רוצה להאמין שאם אבי היה לצידי הוא היה יודע מה לעשות,
איך לזהות,
איך לאהוב נכון את הבת שמעולם לא הייתה לו...
מצטמררת כל פעם שאמי מוציאה מפיה מילים קשות,
בוטות
מכאיבות...
הייתי רוצה להאמין שבמקום אחר, בחיים אחרים...
אולי דמעות לא היו זולגות על פניי עכשיו.
אולי הייתי מתגעגעת לחופש שלי,
אבל האהבה הייתה יכולה להיות שם,
בתמורה.
משכרת את עצמי, מתמכרת לרגעים המטושטשים
כשנהיה קצת יותר קל לנשום.
הלוואי והייתי יכולה להעלם.
הוא שואל אותי מה הם היו עושים בלעדיי,
ואני מתחילה לתהות, מה באמת?
מתפללת למישהו שישמע אותי שם למעלה,
שיקח את הכאב הדפוק הזה,
שירגיע קצת את הנשימות המואצות.
שיאהב, כמו שכאן לא מסוגלים...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/3/10 9:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סשה סמיט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה