עוד לפני שנולדתי, עוד לפני שאבא הכיר את אימא, לאבא כבר היה
זקן. כששואלים אותו הוא אומר שככה זה היה תמיד. שמאז שהשערות
התחילו לגדול לו על הפנים, הוא נותן לזקן לצמוח. תמיד רצה
לשמור על תדמית רצינית, מבוגרת. עכשיו אבא שלי כבר סבא. הזקן
שלו אפור כמעט כולו, חוץ מכמה שערות שחורות, בודדות, שמסתתרות
פה ושם בתוך הסבך העבות והמתולתל. אבא שלי מתגלח כל יום, חשוב
לו לשמור על ארשת מסודרת, על טיפוח ומשמעת.
כשהייתי קטנה אהבתי לפעמים להתגנב מאחורי הדלת ולהציץ באבא
מתגלח. לפעמים הוא היה תופס אותי, פותח את הדלת לרווחה, מניף
אותי באוויר, ומושיב אותי על כסא האסלה, כמובן לא לפני שהיה
מוודא שהוא סגור. אני יושבת שם, מנדנדת את רגלי באוויר, נוגעת
לא נוגעת בצוואר המחבר לרצפה, רחוקה שנות אור מהבלטות הקרות
וצופה באבא במבטים מעריצים. נפעמת מכל צעד ושלב בפעולה
היומיומית, הארוכה והמייגעת אך הכול כך טקסית. אבא מוציא קצת
קצף על כף יד אחת ובשנייה מורח אותה על צד שמאל של פניו, על
הלחי המרוחקת ממני. אני מותחת צוואר, מתמקמת מחדש, מקווה לזכות
בהצצה. הוא עובר ללחי השנייה, זו הקרובה אלי, והקפיץ הדרוך שבי
קצת נרגע. אני נשענת לאחור בתענוג. יש בי קצת תקווה שאולי גם
לי ייתן מעט ואני מוצאת את עצמי כמהה לקצת קצף גם על אפי.
כאילו אבי קורא מחשבות, הוא מסתובב אלי בעיניים נוצצות. כל
פניו לבנות כאיש שלג, ותחתם מסתתר זקן גדול ושפם קטן שמסתירים
שפה עליונה וחיוך שמנסה לפרוץ. לפני שיש לי זמן להגיב הוא כבר
מורח לי פס על הלחי. אני פורצת בצחוק של הנאה, והקסם נמשך לשלב
הבא.
אני עוצרת את הנשימה בעוד הסכין מתקרבת, קצת מודאגת, מעט
חוששת. והנה הסכין חולפת, עוברת, חורשת, חותכת, גוזרת את
הזיפים. נותר פס חלק של עור נקי, עכשיו מותר לקחת אויר. והנה
כבר הטקס נמשך, עוד פס נחרש, נחשף. הסכין בעדינות זהירה
ממשיכה, קופצת מרקדת ומנקה את העור. מידי פעם הסכין עוצרת,
נשטפת ושבה לסורה. לבסוף כמעט כל העור נקי, פה ושם נקודות
אדומות, אך אנו כבר עברנו לשלב הגרון. אם עד עכשיו חשבתי
שישבתי במתח הרי עכשיו אני בכלל נסחפת. פוערת פה, לוחשת תפילה,
אוחזת היטב בקצה המושב. אבא מרים את הראש והסכין נמתחת. לרגע
אני רואה זרזיף דם וממהרת לכסות את העיניים באימה.
לאט לאט מזיזה את הידיים לצדדים ורואה שהכול בסדר. מולי מופיע
אבא עם כתמי קצף לבנים בקצוות ונקודות אדומות על העור. "הכול
בסדר, אין מה להיבהל" אבא אומר לי והשפה העליונה מציצה קופצת
מעלה מטה על פניו. הוא פותח את הברז, משפריץ מים חמים לכל עבר,
ורגע לפני שסוגר את הזרם, מעביר כף יד גדולה, עדינה, חמה
ואוהבת על לחי ומוחק את הפס המרוח שכבר הספיק להתייבש בינתיים.
אני מחייכת ואבא ואני מחליפים מבטים.
עוד שנייה הוא עומד, מעט חסר ישע ללא שערות גופו, נוטף על
הבלטות הקרות. ואז מתעורר, נזכר במציאות. מעביר מגבת על לחיו,
צווארונו ואוזניו והנה מגיע הרגע לו חיכיתי יותר מכל- המגבת
שבה למקומה ובמקומה אבא אוחז בקבוק בעל ניחוח נפלא. הוא מוריד
את פקק הזכוכית השקופה, מכוון אל פניו, עוצם עיניו ומשפריץ
טיפה. משנה זווית וחוזר על הפעולה, בעוד פניו לובשות הבעת סבל
ומבוכה. אבא מעביר ידיים על הפנים למרוח הכול ורגע לפני
שהבקבוק נסגר וחוזר למקומו הוא מתקרב ונותן לי שפריץ. עכשיו
דבק בי ניחוח אבא ואני מאושרת.
מושיטה ידיים לאוויר ואבא תופס ומרים אותי אליו. אני נוחתת על
הבלטות הקרות ויד ביד אנו יוצאים לפרוזדור. אימא יושבת על הספה
בסלון ולצידה כורסא מלאה כריות. אני רצה לחיקה וצועקת לה
בשמחה: "אימא, אימא, התגלחתי גם אני".